הכרעת דין בתיק תת"ע 25747-10

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בעת שהנאשם נהג ברכב (מונית) ובהתקרבו למעבר חציה, לא איפשר הוא עפ"י הטענה להולכת רגל שחצתה במעבר החציה להשלים את החציה בבטחה, וזאת בניגוד לתקנה 67 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר יהודה בן גיאת ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך על אתר (סומן ת/1) וכן תרשים שערך באולם ביהמ"ש (סומן ת/2).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

בעקבות התרשמותי הישירה מן העדויות והראיות ומתן דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, ואף  בשים לב היטב לכך שעדות יחידה מטעם התביעה מונחת בפני, מסקנתי היא  שעלה בידי התביעה להוכיח כנדרש את אשר יוחס לנאשם בכתב האישום.

לא נסתרה בכל דרך תצפיתו הטובה והקרובה של השוטר.

נהפוך הוא: הנאשם אף אישר בעדותו שלא ידוע לו על כל הפרעה שהיתה לשוטר בשדה הראיה.

השוטר ציין בדו"ח  ת/1 כי עמד בתצפית במרחק של כ - 15 מטרים בסה"כ.

הנאשם לא הציג כל ראיה (כגון תצלום) אשר תמחיש כי  כביכול מדובר במרחק ובמיקום שאיננו מאפשר תצפית ראויה אל עבר מעבר החציה, ולמעשה הנאשם אף כלל לא טען זאת.

השוטר ידע לתאר בדו"ח ת/1 כי הולכת הרגל הגיעה לפס ה- 6 מתוך 11 פסים של מעבר החציה וכי היא נאלצה לעצור מלכת לנוכח כך שהנאשם הפר כאמור את זכות הקדימה שלה במעבר החציה.

לא התרשמתי כי היו לשוטר ענין ו/או יכולת להמציא כביכול מפרי דמיונו פרטים ספציפים אלה אשר לפיהם הגיעה הולכת הרגל לפס ה- 6 כאמור ונאלצה לעצור מלכת.

ובמילים אחרות : יכולתו של השוטר לפרט פרטים אלה מלמדת כי היתה לו יכולת להבחין וכי הוא היה גם מרוכז במתרחש.

לא היתה מחלוקת כי האירוע התרחש באור יום (בשעה 10:30 בבוקר).

הנאשם גם אישר כי מסלול נסיעתו עם המונית היה כפי שהשוטר תאר בדו"ח מבחינת כיוון ההגעה מדרום לצפון וגם מעבר המונית את כיכר התנועה.

ניכר אם כך שהשוטר היה כאמור מרוכז במתרחש ובמהלכיה של המונית בכביש.

זאת ועוד: מתגובתו הראשונית והספונטנית של הנאשם על אתר - כמו גם מאישורו של הנאשם בעדותו בבית המשפט - עולה כי אכן היתה הולכת רגל במקום.

אלא שלהבדיל מטענת השוטר לפיה הולכת הרגל היתה כבר על הפס השישי של מעבר החציה על הכביש, טענת הנאשם הינה שהולכת הרגל היתה בכלל על המדרכה ובמרחק ניכר מהכביש.

בכל הכבוד, ובשים לב למנותח כבר לעיל בקשר עם טיב תצפית השוטר שלא נסתרה , אני נותן אמון בגירסת השוטר על כי הולכת הרגל היתה על הכביש, על מעבר החציה, ולא היתה הרחק על המדרכה.

הנאשם הלין על כך שהשוטר לא זכר את האירוע אלא הסתמך על הכתוב בנסיבות שנרשמו על ידו בדו"ח ת/1, ואולם אסביר לנאשם הנכבד כי כך מתאפשר עפ"י הדין ולמעשה גם טבעי הוא הדבר שהשוטר איננו מסוגל לזכור פרטי אירוע אכיפה אחד מני רבים שהתרחש לפני זמן רב.